כל עובד זכאי לצבירת יום וחצי מחלה לכל חודש עבודה מלא שעבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה. דהיינו, בכל שנה עובד צובר 18 ימי מחלה. העובד יכול לצבור עד מקסימום של 90 ימים.
במידה ועל עובד לא חל הסכם קיבוצי, הוא לא יקבל דמי מחלה מן היום הראשון למחלתו. החישוב ייעשה באופן שכזה, כך שעובד יקבל תשלום בשיעור 50% על היום השני והשלישי למחלתו, והחל מן היום הרביעי ואילך יקבל העובד 100% לכל יום מחלה.
הסך שהעובד יקבל עבור ימי המחלה יהיה בגובה שכר עבודתו. שכר זה יהיה מורכב מהרכיבים הבאים: שכר יסוד, תוספת יוקר, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית.
האם ניתן לפדות ימי מחלה שנצברו?
עובדת פוטרה מעבודתה. מעסיקה הודיע כי ישלם לה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה שלא נוצלו על ידה ודמי הבראה. לטענת העובדת, עומדים לזכותה ימי מחלה רבים שטרם ניצלה, ולדעתה על המעביד לפדות לה גם אותם. הייתכן?
חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, אינו מקנה לעובד בעת סיומם של יחסי עובד מעביד את הזכות לפדיון ימי מחלה שלא ניצל בתקופת עבודתו, שלא כמו חוק חופשה שנתית תשי"א – 1951 שקובע זאת במפורש. עפ"י החוק, הזכאות לדמי מחלה קיימת רק במהלך קיומם של יחסי עובד מעביד.
עם זאת, קיימים מקרים בהם הסכם קיבוצי / צו הרחבה / חוזה אישי או נוהג במקום העבודה מעניק לעובד זכות לפיצוי כספי בגין ימי מחלה שלא נוצלו.
כך למשל, תקנון שירות עובדי המדינה קובע כי עובד שפרש משירות המדינה (פרש לקצבה או נפטר, למשל), ישולם לו או לשאיריו פיצוי בעד ימי חופשת המחלה שלא נוצלו והצטברו לזכותו בתאריך פרישתו, על פי התנאים בתקנון (בדרך כלל מדובר ב – 8 ימים על כל 30 ימי מחלה שהצטברו לזכותו).
במקרה שהעובד אכן זכאי לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו, לא יקוזזו מהם דמי ביטוח לאומי, וקיזוז מס הכנסה יהיה בגבולות הפטור הקבוע בסעיף 9(7א) לפקודת מס הכנסה.
