לעתים רבות, מעסיקים נוהגים לשלם לעובדיהם רכיבים שונים בתלוש המשכורת, כשחלק מהם נקראים: "עמלות, בונוסים, פרמיות" וכו'.
שמם של הרכיבים לא משמעותי כלל, כי אם מהותם ותכליתם.
כלומר, בתי הדין לעבודה בודקים את מהות הרכיב, ולצורך מה הוא משולם. רק כך ניתן לקבוע אם רכיב זה הינו חלק משכר היסוד או תוספת נלווית.
ומדוע זה כל כך משנה? אם יוכח כי הרכיב הינו חלק משכר העובד, הרי שרכיב זה יגדיל את התעריף של העובד (השעתי או היומי), ובהתאם יגדיל את פיצוי פיטוריו ואת זכויותיו הסוציאליות. כמו כן, ישפיע הדבר על תשלומי המיסים, ועל התגמול בגין השעות הנוספות.
- מהו בונוס – תשלום המשולם כתמריץ להישגים ולעידוד. בונוס או תוספת שכר שמותנית בתנאי, או בהתקיימותו של מצב, ואינו חלק מן השכר הרגיל. למשל – אחת לשנה מחליט המעסיק לשלם בונוס של 5,000 ₪ ל – 5 עובדים מצטיינים. כלומר, על מנת לקבל את הבונוס, על העובד להיות מצטיין. בונוס זה יהיה חד פעמי ולא יצטרף לשכר היסוד של העובד, ובהתאם, אף לא יצטרף לזכויותיו הסוציאליות ולבסיס חישוב פיצוי פיטוריו.
- מהי עמלה – עמלה היא פרמיה המשולמת לעובד מדי חודש עבור תפוקה. סוכן מכירות למשל, נוהג להשתכר כל חודש משכר בסיס ומעמלות מכירה המהוות שיעור אחוזים מסוים מהפדיון החודשי. בתי הדין לעבודה קבעו כי רכיב זה הינו חלק משכר העבודה של העובד ויש להחשיבו כחלק מה"שכר הקובע" לסוציאליות ולפיצויים.
באחד המקרים שנדונו בבית הדין האזורי לעבודה, עובד תבע על כך שמעסיקו בחר שלא להחשיב את העמלה התלת חודשית בחישוב פיצוי פיטורים ובדמי ההודעה המוקדמת. עמלה זו כאמור, הייתה משולמת כל 3 חודשים והיוותה שיעור של 50 מהרווחים של המעסיק.
בית הדין קבע כי יש לבחון את מהות הרכיב, ולא את שמו. עמלה זו ששולמה לעובד, הייתה זהה במהותה לעמלת מכירה אישית של סוכן מכירות. היא לא הייתה מותנית ושולמה בקביעות, ובשיעור קבוע. על כן פסק בית הדין, כי יש להחשיבה במסגרת החישוב של פיצוי פיטוריו של העבד, וכן במסגרת דמי ההודעה המוקדמת.
