הסכם קיבוצי נחתם לאחר שמתקיים משא ומתן בין ארגון עובדים יציג לבין מעסיק או ארגון מעסיקים. ההסכם עוסק בנושאים: קבלת אדם לעבודה או סיום העסקתו; תנאי עבודה; יחסי עבודה; זכויות וחובות של ארגונים בעלי ההסכם.
על פי חוק הסכמים קיבוציים, ההסכם הקיבוצי חייב להיות בכתב. כמו כן, על ההסכם להירשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים. רק לאחר רישומו ייכנס ההסכם לתוקף ויחייב את כלל המעסיקים החתומים על ההסכם וכלל עובדיהם (גם אם הם אינם שייכים לארגון).
ישנם סוגי הסכמים קיבוציים – הסכם קיבוצי כללי, והסכם קיבוצי מיוחד.
ההסכם הקיבוצי הכללי נחתם בין ארגון עובדים לארגון מעסיקים, והוא חל על מעסיקים ועובדים בענף מסוים או מספר ענפים, בכל שטח המדינה או בחלק ממנו (למשל – התאחדות התעשיינים).
הסכם קיבוצי מיוחד נחתם בין ארגון עובדים למעסיק יחיד וחל על המעסיק ועובדיו או חלק מעובדיו (בהתאם לתנאי ההסכם).
כמו כן, משרד הכלכלה מוסמך להוציא צווי הרחבה להסכם קיבוצי כללי כדי לשפר את תנאי העסקה של עובדים אשר אינם נכללים תחת ההסכם הקיבוצי הכללי (למשל, צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק – הקרוי בעיני רבים גם "חוק הפנסיה").
הזכויות והחובות של עובדים בהסכמים הקיבוציים משתנים בין הסכם להסכם, והכל תלוי במשא ומתן שמתקיים בין הצדדים.
שימו לב – אמנם עובד לא מקיים את המשא ומתן עם המעסיק, אלא ארגון העובדים, אך כל זכות שתיקבע בהסכם הקיבוצי תהיה זכותו האישית של העובד ותחול עליו, כך שבעתיד, אם ייפגע, יוכל לתבוע זכות זו בבית הדין לעבודה.
עובד לא רשאי להפר את ההסכם הקיבוצי מאחר והוא לא צד לו, שהרי הצדדים לו הם ארגון עובדים ומעסיק, או ארגון עובדים וארגון מעסיקים. אך אם מעסיק מפר הסכם קיבוצי, העובד יהיה זכאי לקבל את הזכות שהופרה בהתאם להוראות ההסכם.
קיימים מקרים בהם מעבר לזכויות העבודה שנקבעו בהסכמים הקיבוציים, זכאי העובד לזכויות נוספות, מעבר להסכם הקיבוצי, בהסכם אישי בינו לבין המעסיק.
על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, בין אם קיים במקום העבודה הסכם קיבוצי ובין אם לאו, ארגון העובדים רשאי להודיע על סכסוך עבודה, אם אחד מהנושאים הקבועים בחוק הופר. על הארגון להעניק 15 ימי התראה למעסיק, ולאחר מכן יוכלו העובדים, בנסיבות מסוימות, לנקוט בשביתה מכוח החוק.
